1גמרא ואימה לכולא מילתא כאשה תמיה לי א"ר למה כתב יבמה יבוא עליה ליכתוב יקחנה לו לאשה וי"ל דאי כתב הכי לגמרי כאשה דביאה אירוסין עושה דהכי קי"ל בביאה וכסף ושטר אין גומרים בה כדרך שאין גומרים באשה הילכך כתב יבמה יבוא עליה ולקחה ומדכתיב הכא ביאה קודם קיחה וגבי אשה קיחה כתוב קודם ביאה אלמא ביאה גומרת ביבמה וה"פ דקרא יבמה יבא עליה ובהכי לקוחה לו לאשה ומדכתיב לאשה גמרינן דלכל מילי הוא כאשה דאף כסף ושטר גומרים בה דאין לחלק בקניני יבמה:2מאי ויבמה ש"מ תרתי מקשה הוא ופריך הכי אימא כולהו אמר ביבמה ועוד דרשינן דרשא שלישית בפ"ב בימות דדרש עדיין יבומי הראשונים עליה גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו והאי דרש' דרשי מוי"ו דויבמה:3ההוא מונקר' שמו נפקא תי' דהך סוגיא דלא כר' יהודה ודלא דכרבנן דפליגי בריש מצות חליצה דר' יהודה דריש תרי בישראל חד לרצויי הדיוטות וחד לרצוי לפסול גרים וצו כולכם חלוץ הנעל מונקרא שמו נפקא ורבנן דמפקי הדיוטות מקרא אחרינא ונקרא שמו בישראל וענו כולכם א"כ הך דרשא מנא להו. ונראה דהך סוגיא דהכא כרבנן דהתם וכמו שכתוב בגרסת הספרי' דגרסינן הכא מונקרא שמו נפקא אבל ביבמות גבי רבי יהודה ל"ג ישראל אלא קסבר ר' יהודה דונקרא שמו לחודיה נפקא בלא ישראל ורבנן סברי תרתי שמעת מינה דמדסמך בישראל אצל חלוץ הנעל ולא כתב ונקרא בישראל שמו חלוץ הנעל ש"מ דדרשי כיון דחלץ לה נעל הותרה לכל ישראל אבל פשטיה דקרא משמע ענו כולכם חלוץ הנעל:4הא נמי יוצאה בחליצה וכיון דחליצה במקום נט לא חשיב ליה פירכא:5זו שיוצאה בגט אינו דין שיוצאה בחליצה ולא שייך לאקשויי מה ליבמה שכן בלאו לענין הני קניינים והא דקאמר לעיל ומה אשת איש שהיא בחנק עיקר מילתא לא סמיך אק"ו אלא במה מצינו:6ומה אשת איש שאין יוצאה בחליצה יוצאה בגט וא"ת מה לאשת איש שכן נקנית בשטר וכיון שחשוב להכניס חשוב נמי להוציא דבכה"ג נמי אמרי' לעיל שטר שמוציא אינו דין שמכניס וי"ל דה"מ התם דבעי למילף הקניינים זה מזה שטר מכסף אבל הכא שבא ללמוד יציאה דיבמה מיציאה באשת איש ל"ש למפרע אע"ג דלעיל דבעי למילף קנין דאשה מקנין דאמה פרי' מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף שהקנין והיציאה אחת הן שמגרעת פדיונה ויצאה:7אמר קרא ככה עיכובא וא"ת מנ"ל דאתי ככה למעוטי יבמה מגט דילמא אתי למעוטי מיתת היבם וי"ל דככה יעשה משמע במעשה הזה היא יוצאה ולא במעשה אחר אבל למיתת היבם ממילא הוי וא"ת לא לכתוב לא ככה ולא ספר כריתות וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי כל חד וחד תיקו אדוכתיה כדאמרי' בריש פ"ב דזבחים וי"ל דהאי קנין וחמורים לאו דוקא דבלאו ק"ו הוה ילפינן במה מצינו להשוות אשה ליבמה וכן יש לפ' פ"ק דחולין גבי כשר בתורים פסול בבני יונה וגבי כשר בפרה פסול בעגלה:8תניא ועשהו חטאת. תי' דבפ' טרף בקלפי מסיק על הך ברייתא סתם ספרי מני ר' יהודה ור' יהודה אית ליה התם דלא כתיב חוקה לדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ והגרלה קרי התם דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ וכ"ת דמשמע ליה דאתיא אפי' כר' נחמיה דאית ליה דחוקה קאי אפי' אבגדי לבן מבחוץ דליכא מאן דפליג על האי ברייתא והאי דקאמר התם סתם ספרי ר' יהודה לרווחא דמילתא קאמר הא ע"כ כר' שמעון לא אתיא דקסבר הגרלה לא מעכבא וי"ל דפריך הכא משום דבפ' טרף בקלפי דריש אשר עלה עליו הגורל תרי זמני למה לי לעכב אלא דרשי' ק"ו אע"ג דכתי' עיכובא וחוקה דנקיט הכא לאו דוקא אלא משום דבכפרה כתיב חוקה והשר מקוצי תי' דאפי' לר' יהודה מוכח שפיר דרשינן ק"ו הכא דכתיב עכובא מדאיצט' קרא דוזאת דרשינן מיני' למעוטי דחוקה לא קאי אלא אדברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ ולא אדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים ואי ס"ד לא דרשינן ק"ו היכא דכתיב מזאת עיכובא לישתוק רחמנא מבזאת וממילא ידענא דחוקה לא קאי אלא אדברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ דאי קאי חוקה ואדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים לישתוק רחמנא מועשהו חטאת דליכא למימר ק"ו כיון דכתיב ביה עיכובא הילכך הא דחוקה קאי שפיר אבגדי לבן הנעשים מבחוץ ואצטריך ועשהו למעוטי שלא יקדש השם מק"ו ולהכי איצטריך וזאת למעוטי דחוקה לא קאי אדברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ:9סנדל המסולס ספרים יש דגר' סנדל סוליס והוא שם סנדל שאין לו עקב כדאיתא במדרש אהנך קראי דכתיב עקב ענוה יראת ה' וכתיב ראשית חכמה יראת ה' מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליסה:10גמרא הואיל וכל קניינו בכסף פירש"י שאין קניינו במשיכה כישראל ול"ג לר"ת לומר שיהא סתמא דתלמודא כר"ל דלר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות בפ' הזהב דרשי' בפ"ב דבכורות מיד עמיתך בכסף הא לגוי במשיכה וקי"ל כוותיה לגבי ר"ל ומסקי' בפ' בתרא דע"ז דמשיכה בגוי קונה ומפר' ר"ת הואיל וכל קניינו דגוי דנכרי בעבד עברי בכסף לאפוקי שטר דליש' קונה בשטר אבל לא בגוי דשטרא נפקא לן מאחרת יקח לו או מלא תצא כצאת העבדים ובגוי לא שייך לא אמה העבריה ולא אחרת ואפי' בקרקע לא מצינן שטר לגוי כדאמר בחזקת הבתים גוי מכי מטי זוזי לידי אסתלק ליה ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידי' ובפ"ק דגיטין נמי בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו קני ושטר ראייה בעלמא הוא והא דאמרינן בפ' השולח דגוי קונה בחזקה התם בחזקה של כבוש מיירי דומיא דעמון ומואב טהרו בסיחון ולא במקח וממכר וא"ת ולאו ק"ו הוא גוי שאינו קונה עבד עברי בשטר קונה בכסף ישראל וכו' י"ל דהאי לאו ק"ו הוא דהיא הנותנת דכל א' יש לו קנין מה שאינו באחר כדאשכחן גבי מטלטלי' בפ"ק דבכורות מדישראל בחדא גוי נמי בחדא:11נמכר לישראל מנ"ל וא"ת וניליף שכיר שכיר מגוי דבמוכר לגוי כתיב נמי שכיר וי"ל דאה"נ אלא דמשכח קרא בהדיא ולא מייתי והפדה להכי דאיצטריך לגרעון כסף וא"ת וקרא בגוי למה לי ניליף שכיר שכיר מנמכר לישראל וי"ל דמכסף מקנתו לא מייתר להכי דאיצטריך לכדרשי' לעיל בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים וא"ת ונילף קנין שטר בגוי בג"ש דשכיר שכיר מונמכר לישראל או ניליף תחתון מעליון וי"ל דקים ליה או מקרא או מקבלה דאין שטר קונה בגוי ואפי' בקרקע שפירש"י טעמא ושמא ממעטי' שטר מדכתיב מכסף מקנתו:12אמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה וא"ת היכי מפיק מהכא שנקנית בכסף ואפי' אם אינה בכסף אלא בשטר או בחזקה שייך ביה גרעון פדיון כי הדבר ידוע שלא מכרה האב אלא בדמים ואותם הדמים היא מגרעת ויוצאה ומיהו עיקר הקנין לא היה אלא בשטר או בחזקה ואיכא למימר דגלוי מילתא היא מנמכר לגוי דמגרע מפדיונו חסר:13בכסף מיקנה נמי ככסף וא"ת וניליף מהיקשא דכל חסר בלמצוא ולא אשכח תנא דלא יליף ובפ' התקבל אשכחן ר' יוסי בר' יהודה דלא יליף דלית ליה בבהמה וכלים לאו בבל תלין משום דלא יליף שכיר שכיר וי"ל דמהדר תנא לאשכוחי תנא דלא יליף שכיר שכיר גבי עבד:14אזנו שלו ולא אזנו של מוכר עצמו וא"ת אמאי איצטריך העבד למעוטי אמה העבריה דאם מכרה אביה כמוכרת עצמה הוי וי"ל משום דאמה העבריה הוקשה למכרוהו ב"ד דכי ימכר במכרוהו ב"ד איירי כדלעיל וא"ת ותפוק ליה דמוכר עצמו אינו נרצע כיון דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית דבעינן אהבתי את אשתי ואת בני וליכא כדאמרי' לקמן וי"ל דס"ד דמוכח עצמו כמו שהוא יליף ממכרוהו ב"ד בג"ש דשכיר שכיר תדע מדאיצטרך קרא למעוטי אשה שאינה נרצעת אע"ג דלא מצי למימר אהבתי את אשתי ואת בני משום דכיון דאיתקש לעבד עברי ח"א שתהא נרצעת כמו האיש:
